<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ד' שער ג'</h1>
<h2>דף נב.</h2>
נכסי יתומים הם כהקדש, ואיתה פרק הניזקין. ופי' אם מכר לגזבר הקדש חפץ בעשרה ושוה מאה, אפילו באמירה לחוד קנה, דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט. ואם מכר חפץ של הקדש והוקר חוזר בו הגזבר אפילו משך הדיוט עד שיתן מעות דכתיב [דברים י"ד] וצרת הכסף בידך. וכן אם מכר לגזבר והוזל ולא משך עדיין הגזבר אע"פ שנתן מעות דינו כהדיוט וחוזר כיון שלא משך. לא יהא הדיוט חמור מהקדש. ואם מכר הגזבר והוזל לבסוף אותו חפץ אע"פ שלא נתן מעות, כיון שמשך דינו כהדיוט אינו חוזר בו הדיוט הקונה, לא יהא הדיוט חמור מהקדש. וכן בנכסי יתומים, זולתי אם משכו פירות ליתומים וזול, דאפילו לא נתנו מעות אין חוזרים, שאם לא כן לא ימצאו [יתומים] מי שימכור להם פירות עד שיתנו המעות. וכן אם לקחו מעות מפירות שמכרו והוקרו, חוזרים בהם כיון שלא משכו. והוזלו אם רצון לוקחים לחזור מקבלים מי שפרע וחוזרים, שאם נחייב להם ליקח, רעה היא ליתומים, כי פעמים יצטרכו למעות ולא ימצאו מי יקנה מהם. וכן [כתב] רי"ף בהזהב ור"ם פ"ט דקנין. ודין העניים י"א שהוא כהקדש, ובאמירה. וי"א שאינם קונים אלא בדברים שההדיוט קונה בהם. ר"ם פכ"ב דקנין ורי"ף פרק שור שנגח ארבעה וחמשה. והוא כתוב גבי הקניות בסייעתא דשמיא.
